החלטה בתיק עמ"ת 3726-04-12

שלושה עררים על שלוש החלטות של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ח' לי-רן) מיום 1.4.12, אשר הדיון בהם אוחד בשל העובדה כי כולם מתייחסים לאותה פרשה.

כנגד ששת המשיבים הוגש כתב אישום, שבו נאמר כי ביום 28.8.11 הכריז שר הביטחון על תנועה המכונה "שבאב אלאקצא" כהתאחדות בלתי מותרת. תנועה זו הינה תנועה דתית, שמטרתה הגנה על מסגד אלאקצא ושמירתו כמתחם מוסלמי בלבד. התנועה פועלת למימוש מטרתה, הן על-ידי פעילות דתית והן על-ידי הפרות סדר ופעילות אלימה בהר הבית, מתוך כוונה לפגוע בריבונות הישראלית במקום ולמנוע כניסת יהודים להר הבית. במרבית האירועים בהם התרחשו התפרעויות המוניות ופעילות אלימה בהר הבית במהלך השנתיים שקדמו למועד הגשת כתב האישום, שימשו פעילי התנועה, הן בהסתה וליבוי היצרים לפני האירוע, והן בהשתתפות פעילה ואלימה במהלכו. על-פי הנטען בכתב האישום, משך תקופה שתחילתה אינה ידועה במדויק למאשימה ועד ליום מעצרם בחודש פברואר 2012 השתייכו המשיבים ל"שבאב אלאקצא" והם נהגו במסגרת פעילותם בהתאחדות להתפלל במסגד יחד עם חבריהם להתאחדות, וכן להשתתף עמם בפעילות חברתית וספורטיבית. השישה הואשמו בחברות בהתאחדות בלתי מותרת, עבירה לפי סעיף 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945.

בד בבד עם הגשת כתב-האישום הוגשה בקשה למעצרם של השישה עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

בהחלטה של בית-משפט קמא נקבע, כי בידי העוררת ראיות לכאורה לביסוס הבקשה והאמור בכתב-האישום, וזאת בהסתמך על הודעותיהם של חברים אחרים בהתאחדות המפלילים אותם. עוד קבע בית המשפט, כי טיבה של התנועה ומידת הסיכון הכרוכה בה הותוו על-ידי איש שב"כ בחוות דעתו שהוגשה (יצוין, כי במסגרת ההחלטה בעניינו של המשיב חואש, ציין בית המשפט כי לדעתו החברות בלבד בהתאחדות שמאפייניה מתוארים בחוות הדעת אינה יכולה לשמש לבדה עילה למעצר עד תום ההליכים. זוהי חברות ברת עונשין שעליה ודאי יש ליתן את הדין אם יורשע המשיב). בית המשפט הוסיף, כי בשלב זה של הדיון יש לבחון האם ניתן להקהות את מידת המסוכנות בחלופת מעצר. בית המשפט היה ער לכך כי העוררת טוענת כי הדבר אינו אפשרי. מכל מקום ראוי לעשות זאת לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן, ואולם בהסתמך על פסיקה של בית המשפט העליון ובית משפט זה, הגיע למסקנה כי יכול הוא לבחון חלופת מעצר גם בלא לקיים חקירות מיוחדות על-ידי שירות המבחן. על-פי דבריו, נתונים לו אותם כלים כהיגיון, שכל ישר וניסיון חיים, הנדרשים לצורך קביעה האם הורים יוכלו לפקח על ילדיהם. בנסיבות העניין, לאחר ששמע את הוריהם של המשיבים, הגיע למסקנה כי ניתן להיעתר לחלופת מעצר והורה על שחרורם למעצר בית מלא בבית ההורים, פיקדון כספי, ערבות עצמית וערבויות צד ג' בסכומים שונים.

על כך שלושת העררים שלפניי.

בעררים אלה נטען על-ידי העוררת, כי בית המשפט התעלם מעילת המעצר הסטטוטורית, הקבועה בעבירות ביטחון. לשיטתה, חזקת המסוכנות אינה נסתרת אף כאשר העבירה המיוחסת היא של חברות "בלבד" בהתאחדות בלתי מותרת, שכן המחוקק עצמו בחר לכלול את עבירת החברות בהתאחדות שכזאת כמקימה עילת מעצר ולא בכדי. על-פי הנטען, חברות בהתאחדות בלתי מותרת היא עבירה הנעברת על רקע אידיאולוגי, וכיוון שכך, העוברים עליה נכונים "לשלם מחיר" על ביצועם כחלק מאמונתם "בצדקת הדרך". העוררת מפנה גם לחוות דעתו של המומחה מטעם השב"כ, המכונה "אלון", המצוין בחומר החקירה, אשר בה מוסבר הסיכון הרב הנובע מארגון "שבאב אלאקצא" ואת הרגישות הרבה של הר הבית, אשר הפך בשנתיים האחרונות למוקד חיכוכים ופעילות אלימה, אשר הינם בעלי פוטנציאל התרחבות לכלל שטחי ירושלים ואף לעולם הערבי כולו. כן מצוין בחוות הדעת כי במרבית האירועים בהר הבית שימשו פעילי "שבאב אלאקצא" ככוח מפר סדר ומסית. לא אחת התרחשו במהלך התקופה האחרונה התפרעויות של מאות צעירים בהר הבית, אשר כללו השלכה של אבנים וחפצים לעבר כוחות הביטחון ואזרחים, תוך סיכון חיי אדם. במצב דברים זה, כך הטענה, גלומה מסוכנות רבה בעצם ההשתייכות של המשיבים לאותה תנועה, כאשר מחומר הראיות עולה כי המשיבים נוהגים לפקוד את מתחם הר הבית בתכיפות רבה ומקיימים ביניהם, בין היתר, פעילות ברשתות החברתיות באינטרנט, שיש בה כדי להביא להתארגנות של התפרעויות אלימות במקום. לשיטת העוררת, חלופת מעצר איננה מאיינת פעילות אידיאולוגית של פעיל בארגון טרור. עוד נטען, כי העובדה שלמשיבים לא מיוחסת פעילות "צבאית", אין בה כדי לגרוע ממסוכנותם, שכן הפעילות החברתית-האזרחית באופייה משמשת תשתית לפעילות הביטחונית הנובעת ממנה והמתבצעת על-ידי אותה תנועה. העוררת מפנה לבש"פ 6552/05 עבידאת נ' מדינת ישראל, בעניינו של ארגון טרוריסטי אחר, כאשר בית המשפט קובע כי הפעילות האזרחית של הארגון נועדה לסייע לפעילות הצבאית ולשמש בסיס בתשתית לה, וכי לא ניתן לבודד בין הפונקציה האזרחית לפונקציה הצבאית ולפעילותו של הארגון, וכל אבחנה והפרדה ביניהם היא מלאכותית ושגויה. לפיכך, כך בבקשה שבכתב, מבוקש לקבל את הערר ולהורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. במסגרת הדיון לפניי טען ב"כ המשיבים כי אינו מתנגד שיוגש תסקיר מעצר בעניינם של המשיבים, וכי בית-משפט קמא ייתן החלטתו לאחר שכל הנתונים יוצגו לפניו.

ב"כ המשיבים ביקשו לקיים את החלטת בית-משפט קמא לשחרורם של המשיבים על-פי המפורט בהחלטותיו. עוד הוסיפו וטענו לגבי ראיות לכאורה מוחלשות בקשר למי מהמשיבים.

יודגש, כי העררים שלפניי הינם אך של המדינה, ולפיכך אדון רק בהחלטות בית המשפט באשר לשחרורם של המשיבים בתנאים שפורטו בהחלטותיו. אין מקום כלל להידרש לראיות לכאורה ולעילת מעצר כטענות מי מבאי-כוח המשיבים, כמו גם לטענות מי מהם כי המשיבים לא ידעו על הכרזת ההתאחדות כבלתי מותרת, או כי לא היה מקום להגיש את כתב האישום על-יסוד תקנות ההגנה (שעת חירום), המנדטוריות, אלא לכל היותר על-פי הוראות חוק העונשין או הוראות חוק עדכניות של היום.

לאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים, דעתי היא כי דין הערר להתקבל.

במסגרת חוות הדעת של "אלון" מצוין כי "פעילותם של השבאב אלאקצא נשענת על אידיאולוגיה קיצונית ותפוס פעילות של הכשרת הלבבות (דעווה) בדומה לזה של תנועת החמא"ס, הכולל פעילות ארגונית חברתית ופעילות דתית... פעילותם של פעילי השבאב אלאקצא הינה לרוב ארגונית ואולם כוללת בשגרה גם פעילות הפרות סדר המנוהלת בהר הבית מתוך כוונה לפגוע בריבונות הישראלית במקום...". בהמשך חוות הדעת מצוין כי חברי התנועה מבצעים גם פעולות צבאיות, ולדוגמא מוזכר הנחת מטען חבלה ליד בנייני האומה. עוד בהמשך מפרט מוסר הדו"ח שורת התפרעויות קונקרטיות אשר התרחשו בהר הבית, בהן בלטה פעילותם של חברי ה"שבאב אלאקצא". עניין זה מצוין במיוחד בגלל המהומות שהתרחשו בהר הבית בחודש פברואר האחרון, כאשר "זוהתה בבירור יד מכוונת של פעילי שבאב אלאקצא".

במסגרת ההודעות המפלילות, וכן במסגרת הודעות המשיבים, נאמר כי ניתן לאבחן קבוצת צעירים המשתייכים ל"שבאב אלאקצא הצעירים", ובנפרד "שבאב אלאקצא המבוגרים". ההתייחסות בהודעות של מחמוד עבד אל לטיף היא לארגון המכונה "שבאב אלאקצא", ולא ככינוי למי שמגיע להתפלל במסגד לתומו. על-פי הפירוט שניתן בהודעותיו השונות של האחרון, השתתף הוא וכן חברים אחרים מ"שבאב אלאקצא" בהתפרעויות ובהפרות סדר.

אף אם לא הואשמו המשיבים בהשתתפות בהפרות סדר, כיוון שהתאחדותם הוכרזה כהתאחדות בלתי מותרת, קמה עילת מסוכנות סטטוטורית בעניינם. לא למותר לציין את דבריו של בית המשפט העליון בבש"פ 6552/05 הנ"ל (מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה) -

"אמת הדבר, כי הפעילות המיוחסת לעוררים כעולה מחומר הראיות נושאת אופי ארגוני-אזרחי ולא צבאי... על-פני הדברים, פעילותו האזרחית של הארגון  נועדה לסייע לפעילות הצבאית ולשמש בסיס ותשתית לה. לא הוכח בפנינו אחרת. משכך, לא ניתן לבודד בין הפונקציה האזרחית לפונקציה הצבאית בפעילותו של הארגון, וכל אבחנה והפרדה ביניהם היא מלאכותית ושגויה. הפונקציה האזרחית מזינה את התכלית הצבאית, והתכלית הצבאית מספקת את העילה והתכלית לפעילות הכספית האזרחית ולהזרמת המימון הנדרש לפעילות הארגון, ובכלל זה גם למעשי עזרה לנזקקים, ולקיום פעילויות חברתיות בין צעירי הארגון כדי לעודד את מעורבותם והשתייכותם לארגון".

ער אני לכך, כי דברים אלו נאמרו בהקשר לארגון החזית העממית לשחרור פלסטין, שהוגדר כארגון טרור, אולם יפים הדברים גם בהשאלה לענייננו, כפי שהגדיר זאת "אלון" בחוות דעתו, כי פעילות ה"שבאב אלאקצא" דומה לזו של תנועת החמא"ס, הכוללת פעילות ארגונית, חברתית ופעילות דתית. ניתן לראות את פעילותם של "שבאב אלאקצא הצעירים", כמו גם הארגון בשם הזה של המבוגרים, כמי שנשענת על פעילות אידיאולוגית, בדרך של הכשרת הלבבות של הצעירים והמבוגרים, מתוך מגמה לפגוע בריבונות הישראלית על הר הבית, וכאשר מהווים הם כר פורה לרעיונות אידיאולוגיים המביאים בסופו של יום גם להשתתפות בהתפרעויות, הפרות סדר בהר הבית, יידויי אבנים ועוד.

בנסיבות אלה, דעתי היא, כי לא היו בידי בית-משפט קמא די כלים לבחון מהי המסוכנות הנובעת מהמשיבים עצמם ובאיזו דרגה - נמוכה, בינונית או גבוהה. לעניין זה מן הראוי היה לקבל תחילה תסקיר של שירות המבחן, אשר בו תפורט מידת המסוכנות הנובעת מיני כל אחד מהם, וכן יכולת ההורים, האב או האם או שניהם גם יחד, לפקח על בנם, וזאת בטרם ההתרשמות של בית המשפט מיכולת הפיקוח ובטרם קבלת ההחלטה לשחרר את המשיבים בפיקוח ההורים.

על-יסוד האמור, מבוטלות שלושת ההחלטות של בית-משפט קמא מיום 1.4.12 בעניינם של המשיבים, ואני מורה על הארכת מעצרם עד למתן החלטה אחרת.

עד ליום 29.4.12 מתבקש שירות המבחן להגיש תסקירים בעניינם של המשיבים ולהעבירם לעיונו של בית-משפט קמא, אשר יהיה רשאי לשקול חלופת מעצר לאחר קבלת תסקירים אלה. בית המשפט יהיה רשאי לשמוע טיעונים נוספים מפי באי-כוח הצדדים.

ער אני לכך, כי לשניים מהמשיבים עבר פלילי - לגבי המשיב 2 קיים מאסר על תנאי בגין עבירות של התפרעות ותקיפת שוטר (על-פי גזר-דין מיום 4.11.10 בת"פ 48428-03-10); לגבי המשיב 6 קיים מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך שנתיים, על כל עבירה נגד שוטרים (על-פי גזר-דין מיום 27.6.11 בת"פ 34541-03-10). עם זאת, מתבקש להגיש תסקיר גם בעניינם.

ניתנה היום, י"ג בניסן תשע"ב, 05 באפריל 2012, במעמד ב"כ המבקשת, עו"ד ענת גרינבאום, המשיבים וב"כ עו"ד אזברגה חאלד. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: